על הגן:
גן סיגלון נמצא בקיבוץ אור הנר שבמועצה אזורית שער הנגב. הקיבוץ הוא מישובי עוטף עזה ונמצאים בו השנה 28 ילדים בגילאי 3-5. הגן הינו גן ציבורי בפיקוח משרד החינוך.
ימי יער
בימי היער שלנו יש המון משחק חופשי ובלתי מובנה. זאת מתוך הבנה שילדים לומדים הכי טוב מהתנסות, תוך כדי משחק. לעיתים אנו עושים דברים בחורשה והילדים מסוקרנים, מצטרפים, שואלים, מציעים הצעות, מתנסים. לעיתים אנו בונים אוספים או מניחים משהו מבעוד מועד והילדים ניגשים לבדם לחקור. יש כמובן את המוקדים המובנים, עליהם אספר בהמשך ויש את המטלות היומיומיות כמו זריקת שאריות אוכל לקומפוסט, שטיפת כלים וניקוי האזור לאחר הארוחה.
יש גם פרויקטים שונים שאנו עושים יחד עם הילדים, כמו יצירת מתחם ליום הולדת כשבפרוייקט הזה אספנו גזעים וענפים עבים למקומות ישיבה ביום ההולדת, השפעת החורשה על הילדים היא טובה. יש להם חופש לנוע ולפעול, מה שחשוב מאוד בשלב התפתחותי זה, יש פחות כללים חיצוניים, שבאים מאיתנו המבוגרים, ויותר כללים פנימיים שכל ילד בונה לעצמו לפי יכולותיו.
בחורשה אנו לא אומרים להם לא לרוץ, אלא כל ילד בוחן איפה הוא יכול לרוץ, איפה כדאי לו ללכת אחרת הוא יפול ואיפה הוא יכול לאמן ולאתגר את עצמו עד שהוא יוכל לרוץ מבלי ליפול. יחד עם זאת הילדים לומדים את הקצב של המקום ולאט לאט נרגעים. אנו מעודדים מאוד התבוננות, האטה או עצירה.
כמו כן אימצנו מרכיבים מהתוכנית שנקראת "מקום בטוח", בו משלב ד"ר רונן ברגר, את הטבע לחיזוק החוסן הנפשי. תוכנית זו חשובה מאין כמוה לחיזוק החוסן הנפשי בישובי עוטף עזה.
גלעד (הגנן) מספר
מאז ומתמיד אהבתי את הטבע ובתור גנן הייתי יוצא עם הילדים בכל הזדמנות שהייתה לי. לפני ארבע וחצי שנים סיפרה לי מישהי על גן מיוחד במצפה רמון שאני חייב לבקר בו. נסעתי לגן קשת במצפה רמון ומיד הרגשתי בבית. הגישה, החופש והשהות בחוץ, גרמו לי להתאהב. מכאן החל מסעי בנבכי גן יער.
מהרגע שהתוודעתי לתפיסה של גן יער יצאתי באופן לא סדיר מארוחת בוקר עד ארוחת צהריים. לאט לאט הרחבתי את השהות בחוץ, כל שנה נוסף יום וכיום אני ארבעה ימים מלאים בחורשת אורנים שבקיבוץ. יש את הגן שבמבנה ויש את הגן שבחורשה ועם הזמן המשקל עובר מהמבנה לחורשה.
רגעים מיוחדים יש כל הזמן – הרגע בו קולטים שהטבע מחליף את שמלתו מחום ואפור של הקיץ, לירוק של נביטה וצמיחה, הרגע בו נפתח פרח השקד הראשון בעץ השקדייה הצעיר, הרגע בו גילינו את קן הבזים בו צורח הגוזל ומבקש לאכול וגם הרגשת הסיפוק מהטיפוס הראשון של ילד שחשב כי לעולם לא יצליח לטפס על ענף של עץ.
כמו כל גן קיבוצי, הגן נפתח ב 7:00 במבנה. בשעה 8:00 אני מגיע למבנה, מתארגנים ויוצאים לחורשה שנמצאת קרוב. כשמגיעים, הילדים מוציאים בקבוקי מים ומניחים את התיקים במסודר. לאחר מכן יושבים ואנו חוזרים על הכללים והגבולות.
8:30 התארגנות במרחב- הילדים יכולים לבחור אם לעזור להכין פיתות, לאסוף עצים למדורה, או לשחק במרחב.
9:15 מפגש וארוחת בוקר
10:00 זמן עצמאי- הילדים פעילים באופן עצמאי והצוות מתכנס לשיחה על מה נשמע, סדר יום, ודגשים מיוחדים.
10:30 פתיחת מוקדים כמו צבעי מים, צמר- ליפוף ואריגה, בוץ, או מוקד בנושא מסויים כמו מחסות, עקבות, ליקוט. כמובן שנוצרים מוקדים מזדמנים לפי סקרנות הילדים.
12:15 סידור החורשה ושטיפת ידיים.
12:30 מפגש סוף יום וארוחת צהרים.
13:15 התארגנות וחזרה למבנה.
האתגר הגדול ביותר הוא המצב הביטחוני שלעיתים לא מאפשר יציאה. לפני כשנתיים הוסיפו לנו מיגונית לחורשה, שאומנם מפרה את הטבע אך הכרחית בנסיבות הקיימות. תודות לרבש"צ של הקיבוץ קיבלנו מיגונית, לאחר בירוקרטיה מרובה.
הצוות איתו אני עובד השתנה במהלך השנים אך הבסיס נשאר איתן. הצוות אוהב מאוד את העבודה בטבע וכל אחד מביא את הייחודיות שלו לגן. כמו כן, לאחר שנים של חוסר יציבות בניהול הגיל הרך מטעם הקיבוץ, יש רכזת חינוך תומכת וביחד אנו מנסים לקבל הכרה מטעם משרד החינוך כגן יער רשמי. ההורים ברובם אוהבים את הרעיון של גן יער, אך מכיוון שזהו ישוב קטן ויש רק גן אחד, כולם מחוייבים לעבור בגן ויש כאלה שהתפיסה לא מתאימה להם. לכן לאורך השנה יש עבודה אינטנסיבית מול הורים שפחות מתחברים, כדי להרגיע או לשכנע.
שמי גלעד, אני נשוי ואבא לשלושה. גר בקיבוץ גבים. בצעירותי טיילתי הרבה בעולם ובין לבין עבדתי בקיבוץ איפה שצריך. כך התוודעתי לגיל הרך ולעבודה בגנים והחלטתי ללמוד חינוך לגיל הרך. כשסיימתי את הלימודים סירבתי להיכנס למשרד החינוך והייתי מעורב בניסיון להקים בי"ס פתוח, הדרכתי בעמותת אתגרים ועשיתי עוד דברים שקשורים לטבע ולחינוך. לאחר שהפכתי לאב הבנתי שיש לי אחריות לשנות את העיקר ולא להישאר בקצוות וכך הגעתי להיות גנן במשרד החינוך. מקווה להנחיל את החיבור של טבע וחינוך עוד שנים רבות.
