לפני כארבע שנים הזדמנה לנו הרפתקאת חיים – להעתיק את מגורינו ממרכז תל אביב למצפה רמון שבנגב. הרבה גבות הרימו אלינו- איך אנחנו עוזבים את חיי העיר שכל כך היינו רגילים בהם ליישוב כל כך מרוחק כל כך אחר.
אבל אנחנו היינו בשלים – הזדמנות העבודה שנפתחה בשבילי והאפשרות להתחיל חיים חדשים לכל המשפחה קסמו לנו מאוד. זה היה מעבר מהיר, בטוח בעצמו – אל בית מרווח וזול יותר, ואל אנשים חדשים ואתגרים מלהיבים ברמה האישית וברמה הקהילתית.
אז אחרי שסגרנו שכירות על בית חדש, ועבודה חדשה חיפשנו מסגרות חינוך לשני ילדנו- רותם שהיה אז בן שנתיים ולמיכאלה בת הארבע.
סיפרו לנו על גן קשת- גן יער. גן במתכונת אחרת מכל מה שהכרנו- גן שכל פעילותו מתרחשת בחוץ. התקשרתי לברר מול רון מוביל הגן איך זה עובד. הוא הסביר שנמצאים בחוץ ונותנים לסביבה ולילדים להוביל את ההתרחשות היומית. לא הבנתי… שאלתי – לומדים שירים? חוגגים חגים? הוא אמר שכן – אבל אחרת… הוא לא התאמץ לשכנע או להסביר יותר מידי. רק הציע שנבוא להתרשם ונחליט.
האמת צריכה להיאמר – לא לי ולא לבעלי יש אג'נדות חינוך מאוד מגובשות. החוויה מהשנה בגן הציבורי שעשינו בתל אביב – לא השאירה אותנו נלהבים במיוחד מהמסגרת הרגילה. זו היתה שנה שבה גננת צעירה עם עברית עילגת הרבתה להיעדר כל השנה, ושיירה של סייעות מתחלפות, לא השאירה חותמה עלינו. מבנה של גן טיפוסי משחקי קופסא וימי הולדת רעשניים ושיחות אינסוף עם הורים לחוצים שהרבו להתקשר ולהתלונן אצל מפקחת כלשהי בעירייה.
ואז הגענו לביקור בגן קשת. בחורשה חמודה בפאתי מצפה רמון מתקיימת הפעילות היומית של הגן. בחודש מאי, כשבחוץ המעלות כבר גבוהות, בין העצים היתה קרירות נעימה וכ- 30 ילדים פזורים ברחבי החורשה כמו גמדים באגדה של האחים גרים. זוהי קבוצה רב גילאית. מגיל 3 ועד גיל 6 – מחולקים בינהם לשלוש קבוצות – קטנים, מתבגרים ובוגרים. ניסיתי לתאר לעצמי איך מיכאלה ילדת העיר שלנו תשתלב פה? בסביבה לא מוגנת מפני מזג האויר, כשבחורף המעלות יורדות לאזורי החד ספרתי הנמוך, עם טיולים ארוכים, ולווי של עונות השנה בצורה כל כך נוכחת מול עיניהם של הילדים.
וכך הג'ינג'ית שלי התחילה את המסע המאתגר שלה בגן. היא היתה צריכה ללמוד לעשות צרכיה בטבע. באזור מסומן – בהתחלה עם עזרת הגננים ובמהרה אחר"כ חופשייה בעצמה. שמנו בצד שמלות מפוארות ועברנו לנעלים נוחות, – ולאט לאט ראיתי את הקסם קורה:
חורפים שלמים שעברו ללא מחלות, ילדה שהתחילה להרגיש בבית בחוץ בכל סיטואציה. היא למדה לשעשע את עצמה בלי צורך במבוגרים שיציעו לה משחקים או יובילו אותה. היא למדה להתנהל כגדולה מול קטנים – לסייע, ליהנות מתחושות עצמאות. ראיתי אותה מגיעה בכל בוקר לומדת להדליק את המדורה ולסייע בהכנת ארוחת הבוקר. ראיתי איך היא לומדת להכיר את חוקי הגן, את הגבולות הבלתי מסומנים, את חוקי הבטיחות באש ובשימוש בכלים חדים. למדתי ממנה את שמות החיות הקטנות שאת עקבותיהן היא זיהתה – הקוצנים, הדורבנים והפסמונים… את עלי המלוח שאהבה לשרוף ולמצוץ בפה, ולקראת סוף השנה ראיתי אותה שורפת את שמה על לוח עץ בעזרת זכוכית מגדלת וקרן שמש חמה.
בשנה השנייה הצטרף רותם אל מיכאלה. היא בבוגרים והוא בקטנים. ואז קסם נוסף החל להתרחש. שני אחים יחד בגן – זו מגינה על אחיה הקטן, והוא נהנה מנוכחות אחותו שמור ותמיד מוגן. והם לומדים ליהנות ולשחק ביחד בהרמוניה. מערכת יחסים חדשה וקסומה נרקמה במהלך שנתם המשותפת הזו בגן – דבר שבא לידי ביטוי גם בבית ובכל התנהלות משותפת שלהם.
חשוב לי להגיד – לא קיבלתי ילדי שטח קשוחים, ולא נהפכנו למשפחה שוחרת סביבה היפית. נשארנו כשהיינו. ילדה שאוהבת שיער מסורק ומסודר וסנדלים של הלו קיטי, וילד ששונא שנכנס לו חול לנעליים. אבל שניהם התמתחו, והתגמשו, גדלו להיות ילדים רגועים ונוחים וכייפים ממש. הם קיבלו כישורים ויכולות והתבוננות נוספים שלא היו מקבלים בשום מקום אחר.
ועכשיו בשנתנו הרביעית והאחרונה בגן- מיכאלה כבר בכיתה ב' ורותם בקבוצת הבוגרים של קשת. איזה זיכרונות ומתנות נוספות ניקח איתנו בהמשך המסע?
זיכרונות מימי הולדת צנועים ומרגשים. ללא המולת רשמקול שזועק שירים, ותהלוכות רעשניות עם כתרים וגלימות. אלא ברכות מילדים כמעט בלחש. מתנות מחומרי החורשה: אבנים צבועות, מובייל ענפים, חוברת ציורים מכל ילדי הגן.
נזכור את מסיבות סוף השנה המושקעות. הן מתחילות בערב שלפני בחורשה, מחנה שלם מוקם, עם ארוחת ערב משותפת לכל ילדי הגן ושינה באוהלים. למחרת בבוקר מתחלקים הילדים לתחנות שהם מפעילים- חץ וקשת, צביעה ואיפור, חיפוש עקבות פסמונים – וכל מה שיכניס את ההורים לחוויות שעברו במהלך כל השנה.
ונזכור בעיקר את צוות הגן. צעירים חדורי שליחות להעביר לילדינו חוויה לימודית כמו שהטבע התכוון אליה. הכי קרוב לאדמה לצמחים לחיות ולחילופי העונות. במאמץ גופני של טיפוס ולימוד שיווי משקל על סלעים ודילוגים בשיפועים – שמפתח את הגופות הקטנים ושומר עליהם בריאים בכל מזג אוויר. צוות שמביא בצורה הטהורה ביותר את האיזון שבין הובלה של מבוגר מנוסה – לבין אינסוף מקום וכבוד להובלה של הילדים מתוך האמונה שבטבע שלהם הם יודעים מה נכון וטוב, מה מעניין אותם ואיך להתנהל ביניהם בחברויות אישיות ואינטימיות וחבורות קטנות עם תחומי עניין משותפים.
לא ידענו בכלל עד כמה התמזל מזלנו להשתלב ולהיות חלק מהמתנה שהיא גן יער. זהו קסם שקרה כמעט במקרה – בהובלתו של רון מלצר, שידע והרגיש מתוך נשמתו את הצורך בשהייה בחוץ עם הילדים. רון התווה והתחיל בבניית פורמט הפעילות- ורק אחרי שקידם אותו ועסק בו גילה כי תורת גני היער קיימת וענפה במקומות רבים בעולם. שזוהי בשורת החינוך המרעננת והמתקדמת ביותר היום בתחום החינוך. מתוך הערים והבטון שהרחיק אותנו מהטבע, לחזור לבסיס. וכך גם מתווה הגן הולך ומתגבש. משלושה ימים בחוץ לארבעה. שילוב תכני הסביבה ועונות השנה, סדר היום ואחריות הילדים בתוכו.
והקסם קורה עם השקעה אינסופית של צוות הגן כמו גם מעורבות הורים עמוקה וחשובה – בהובלת הציוד כל יום לגן, בכביסות, בקניות האוכל לגן, ובוועד הגן שעוזר בהובלת המתווה וההחלטות שנלקחות.
והבשורה הגדולה מכולם – מיד אחרי שאושר הגן כפיילוט ניסויי ע"י משרד החינוך, רון ומשנתו מתגבשים לכדי שיטה סדורה שתהפוך את שיטת גן יער לשיטה שתאומץ במקומות נוספים בארץ.
אני מברכת על המזל הגדול שלנו להיות חלק מגן יער, מאחלת בהצלחה לרון שימשיך להיות מוביל השיטה בישראל, וקוראת לכל ההורים בישראל לבוא ולבקר בגן – להציץ אל הקסם ולהשאר פתוחים לגישות חדשות ואמיצות, לפעמים גם אם נראות קשוחות – ולהזכיר שהילדים שלנו בתוכם נמצא הקסם- צריך רק להקשיב ולתת לו לפרוץ החוצה בסבלנות, באמונה ובענווה.