גן יער הוא גן ילדים שהפעילות בו מתנהלת בחוץ. סדר היום, דומה לסדר היום של גן במבנה והתכנים שלו יכולים להיות זהים אך כמובן שהם מגיעים עם זיקה לכך שאנחנו נמצאים בטבע. המודל התחיל בסקנדינביה לפני כ- 30 שנים, ומאז נפוץ ברחבי העולם- באירופה, בארה"ב, באוסטרליה, וכמובן גן היער המדברי במצפה רמון … אבל זה לא כל הסיפור…
רגע לפני שאספר על איך ומה גרם לי לפעול ולהניע מהלך של הפיכת גן ילדים רגיל לגן שפועל ברובו המוחלט בטבע, במרחב הפתוח, אני צריך רגע להתעכב ולספר מעט על מה בכלל הביא אותי לכך…
זה החל לפני כשמונה שנים, אחרי שבמשך כמה שנים הייתי בתהליך של החלמה וריפוי אישי מכל מיני תחלואים שסבלתי מהם. התהליך המשמעותי של הריפוי שלי החל כאשר במהלך טיול בספרד זכיתי להגיע לאיזור שבו אנשים חיים במערות ששיפצו והזדמן לי להצטרף לצורת חיים זו למספר חודשים. בחודשים אלו התחלתי לגלות את כוחו של המרחב וכוחה של הפשטות עבורי, בתהליך הריפוי שלי. לאחר כמה חודשים שבהם חייתי חיים מאוד פשוטים במערות ההן בספרד חזרתי לארץ, והתחלתי לחפש היכן אני יכול לקיים את צורת החיים המיטיבה הזו כאן בישראל. לאחר תקופת חיפוש של כשנה הגעתי לכליל, ושם התאפשר לי לחיות באוהל, לעבוד בחקלאות בשדה קטן, ובמקביל לעשות את הקורס השנתי של ארגון "שומרי הגן".
השנים הללו, בהם חייתי בקרבה גדולה לאדמה, היוו נדבך משמעותי מאד בדרך שלי ובתהליך הקמת הגן, עליו אספר בהמשך. בשנים אלו גיליתי על בשרי עד כמה לטבע יש יכולת עמוקה להעביר אותנו תהליכים משמעותיים, ועד כמה התרבות שלנו לא מזמנת סוג כזה של תהליכים באופן טבעי ופשוט על ידי איך שהיא בנויה. מספר שנים של חיים באוהל והלימודים ב"שומרי הגן" הובילו אותי למצפה רמון, בידיעה שהמתנה אותה אני מעוניין להעניק לעולם היא לאפשר לאנשים (מבוגרים או ילדים) מפגש בלתי אמצעי עם הטבע, עם החיים. בתחילת דרכי במצפה רמון הפעלתי חוגי טבע בגני הילדים ביישוב, אך כעבור חודש של עבודה בתחום פנו אלי מאחד הגנים ושאלו האם אני יכול להיות גנן משלים בגן לשלושה ימים בשבוע- משום שאחת הגננות נכנסה לשמירת הריון. הרעיון עניין אותי, ועבודה עם ילדים תמיד הייתה חלק מחיי, ולכן החלטתי שאני מוכן לנסות- בתנאי שיהיה לי ליווי כלשהו בעבודה.
כבר בראיון העבודה הרשמי הראשון שלי שאלתי את ההורים מדוע שלא נקיים את הגן בחוץ, וציינתי בפניהם עד כמה אני חושב שזה משמעותי עבור הילדים להתנסות במפגש ישיר עם העולם והחיים. הרעיון שלי הרגיש להורים נכון, אך הם הגיבו בספקנות בנוגע להתכנות שלו משום שמדובר בגן של משרד החינוך, ולכן הציעו לי שפשוט אתחיל במבנה ומשם נראה… במהלך אותה שנה, בכל פעם שהתאפשר לי, דאגתי להוציא את הילדים החוצה לטיולים קצרים, ודיברתי שוב ושוב עם ההורים על הערך הרב שאני רואה בכך שהילדים יבלו בחוץ, בטבע.
לקראת פסח של אותה השנה קיבלתי טלפון מחברה שהמליצה לי לדבר עם מכר שלה, שביקר בגן בדנמרק שמתנהל בחוץ. יצרתי קשר עם אותו מכר, והוא סיפר לי על יום אחד לפני כשש שנים שבו ביקר בגן בו הילדים אכן מגיעים ליער, שם מחכה להם תה על המדורה, ושם הם מבלים את יום הלימודים שלהם. עבורי זה היה נשמע כמו חלום, וביקשתי ממנו עזרה ביצירת קשר איתם. "לצערי", הוא אמר, "אין לי שום פרטים שלהם, וזה היה לפני הרבה שנים. אבל אולי שווה שתנסה לחפש בגוגל forest kindergarten או משהו, אולי יצא לך משהו". עשיתי כדבריו- נכנסתי הביתה וחיפשתי בגוגל את צירוף המילים, ולהפתעתי הרבה והמרגשת מאד גיליתי שאני לא לבד בעולם כלל וכלל. הסתבר לי שישנם אלפי גנים ברחבי העולם שפועלים כך, ושזה ממש זרם שהתפתח, נחקר וצולם רבות בשלושים השנה האחרונות, ורק אני (כמו רובנו כאן בארץ) לא ידעתי. כמובן שההתרגשות שלי הייתה גדולה מאד, ודאגתי להפנות את הורי הגן לסרטונים ומקורות שקיימים ברשת אודות הגנים הללו.
באסיפת ההורים הבאה, שבה נתבקשתי לקחת על עצמי את ניהול הגן לשנה הבאה (כי הגננת הראשית יצאה לחופשת לידה…), דיברתי על כך שלמעשה הרעיון שלי לצאת החוצה הוא חלק מזרם שלא ידעתי על קיומו. הסברתי את הרציונל שעומד מאחורי הרעיון, וקיבלתי את אישורם של ההורים להתחיל לחפש אנשי צוות שמעוניינים ללכת בדרך הזו איתי, ולצאת לדרך.
באותו קיץ יצרתי קשר עם גננת בגרמניה שעובדת בגן יער כזה וביקשתי להגיע לראות. היא ארגנה עבורי סיור בן ארבעה ימים בארבעה גנים שונים שעובדים בשיטה זו: גן יער אנתרופוסופי, גן יער דמוקרטי ועוד.
בסיור הזה למדתי המון על איך הרעיון מתנהל הלכה למעשה- מבחינת סדר היום, מהבחינה הלוגיסטית ומעוד הרבה בחינות, וכשחזרתי לארץ הכנתי מצגת חגיגית (שבזמנו נראתה לי יפה…), ופניתי למפקחת על הגנים מטעם משרד החינוך במחוז שלי. המפקחת נתנה את אישורה להתחיל עם יום אחד מלא בחורשה ועוד יומיים כמעט מלאים (דבר שבדיעבד הוא מאד לא טריוויאלי). במהלך אותה שנה, אחרי שעברנו את החורף הראשון (ואחרי שנסעתי שוב לגרמניה על מנת לראות את הילדים משחקים במינוס חמש מעלות בשלג ולקבל קצת פרופורציות על מה זה חורף), כבר העברנו את הפעילות שלנו לשלושה ימים מלאים בשבוע בהם שהינו בחורשה. בסוף אותה שנה, ואחרי תהליך ממושך, עמדתי ביחד עם מיטל זגורי (שותפתי לצוות באותה תקופה) בפני ועדה של משרד החינוך, בה סיפרנו על הרעיון של גן-יער, והגן התקבל כגן ניסויי.
אחרי שהתנהלנו במשך כשנתיים בתור גן ניסויי, אשר במהלכם הגדלנו את השהייה שלנו בחורשה לארבעה ימים מלאים המתנהלים בטבע- הגן סיים את הניסוי בהצלחה והתקבל כמודל להפצה…
מאז התהליך הלך והתפתח, כאשר הפדגוגיה שלנו הלכה והעמיקה את עצמה לתוך היער. משנה לשנה חשנו כי המבנה כבר לא משרת אותנו, וביקשנו מכל השותפים לדרך- ההורים, משרד החינוך והמועצה את האפשרות להעביר את פעילות הגן לחמישה ימים בחוץ, ובכך להתמסר כל כולנו אל הגישה החינוכית שנוצרה.
בשנתי החמישית לניהול הגן, מתוך אילוצים משפחתיים, הודעתי להורים כי אעזוב את הגן בסוף אותה שנה, אך ככל שזמן העזיבה הלך והתקרב עלתה מצד ההורים ומצידי התחושה שהגן עוד לא בשל, ושיש צורך להבנות את תהליך העזיבה, כך שכשאעזוב הגן יוכל להמשיך כגן יער גם בלעדי.
וכך, במהלך השנתיים שבאו לאחר מכן, במקביל לניהול הגן, התחלנו בשיתוף פעולה של ההורים, המועצה ומשרד החינוך לעשות תהליכי כתיבה, הסדרת החומרים והפדגוגיה של הגן, הכשרה של צוות, והכנת תשתית לוגיסטית (של מחסן ומחסה) על מנת שהגן יוכל להמשיך את דרכו העצמאית כגן יער.
קיראו עוד על סדר היום והיתרונות בעמוד "גן קשת". (ולשים קישור לעמוד)