זריעת זרעים של תהליכי ליווי
מאז שגן היער במצפה רמון התקבל כ"מודל להפצה" החל תהליך החשיבה בנוגע לשאלה מהו "מודל להפצה"? כיצד מפיצים גישה חינוכית? הרי זה לא מתכון שאני יכול פשוט להעביר אותו הלאה, זו דרך חיים, זו גישה שיש צורך להתחבר אליה באופן עמוק על מנת שזה יוכל לעבוד.
מתוקף כך הבנו שהנושא של הכשרה מקצועית ורצינית לצד ליווי איטי וארוך טווח יכולים לעשות את ההבדל ולהביא גננת- אם היא רוצה בכך ( תנאי מקדים לכל תהליך )- למצב שבו הגישה הזו כבר זורמת באופן עצמאי בדמה ולא זקוקה לאדם חיצוני ש"יעשה" את זה עבורה.
בתוך תהליך החקירה הזה התנסיתי בעשרות תהליכים שונים של ליווי ולקיחת חלק בצורות שונות ובמסגרות חינוך שונות- בתי ספר, צוותים של גנים פרטיים, גננות בגני מועצה ועוד. כמו בכל דרך אני יכול להעיד על התהליכים שהיו מוצלחים יותר ועל התהליכים שהיו מוצלחים פחות. היום אכתוב על התרשמותי מתהליכים שעובדים טוב יותר, ומה עומד מאחורי תהליך ליווי מתוך ההתבוננות שלי.
אני יכול לומר שכחלק מהאג'נדה שתמר ואני שמנו לעצמנו כמטרה כשהקמנו את "גני יער", היא לעבוד בתוך החינוך הציבורי. האפשרות ללוות גננת ביחד עם הצוות והגן שלה עד למצב שבו היא מרגישה בנוח עם ניהול ימי יער מלאים והרמוניים,היא היעד אליו אנחנו שואפים.
נקודת הנחה
למי שלא מכיר, לנהל גן במשרד החינוך זו אחת המשימות היותר מורכבות שלי באופן אישי יצא להתנסות בהן. המתח שמנהל גן נדרש לעבוד בתוכו, בין הרצון ותחושת הייעוד האישית שלך (אם היא ברורה לך), היכולת לרתום את הצוות החינוכי, הרצון של ההורים (בגן של 35 ילדים יש כ-70 הורים מה שאומר שיש אינספור דעות על כל עניין ועניין בגן), הפיקוח של משרד החינוך שדורש ממך דברים שונים ולעתים גם הרצון של הרשות. וכל זה עוד לפני שהגענו לעסוק בצרכים של הילדים, שלשמם באמת התכנסנו.
כשאני מגיע ללוות גננת בגן שלה אני מגיע כשאני מבין לעומק את "הכאבים" שלה ואת העובדה שאין טעם בלנסות להנחית עליה עוד משהו מבחוץ. בתוך עומס המתחים אני מעוניין להיות האדם שמוריד מתחים ולא מעמיס מתחים נוספים.
על כן, נקודת ההנחה שלי במפגש עם הגננת היא שהיא כבר יודעת לנהל גן, היא כבר עושה את זה לא מעט שנים ויש לה את הדרך שלה ואת הניסיון שלה בניהול וניווט הספינה הזו, והדבר היחיד שאני מבקש הוא לעזור לה לנהל את הספינה הזו במקום חדש.
כשניגשים לנושא מנקודת הנחה כזו העבודה היא כבר הרבה יותר פשוטה- הגננת יודעת לנהל גן, אני רק צריך לעזור לה לעשות את זה בחוץ.
אז מהיכן מתחילים?
מבחינתי מתחילים בהבנה שאנחנו ניגשים לתהליכים נקיים: הגננת נקייה ממתחים נוספים ואנחנו לא שמים לה יעדים של כמות הימים שאליהם היא מתבקשת לצאת או משהו כזה, אנחנו פשוט מתחילים ללכת ביחד את הדרך יד ביד, צעד אחר צעד בקצב שלה כשהמטרה היא כמו שאמרנו- להגיע למצב שבו הגננת מרגישה בנוח לנהל יום שלם ביער בגפה, אם היא תתחיל משם ותנהל את היום באופן קבוע כל שבוע, אט אט בתהליך נכון היא כבר תזהה שהימים ביער הם הרבה יותר נעימים לה כגננת והיא בעצמה כבר תרצה את היום השני, השלישי, וכן הלאה.
ועל כן…
בשלב הראשון נושא התכנים גם הוא לא על הפרק מבחינתנו, אנחנו רוצים לעזור לה להרגיש בבית ואם מה שעוזר לה בכך זה חומרי יצירה מסויימים (כמו גואש רחמנא ליצלן), אנחנו מזמינים אותה להביא מה שהיא זקוקה לו, אנחנו כבר יודעים שברגע שהיא תלמד ללכת היא בעצמה כבר תדע לזהות מה מתאים יותר ומה מתאים פחות ותבחר בעצמה את הזמן הנכון לרדת מהקביים שעוזרות לה עם תחילת ההליכה.
אז מה כן?
תהליך אישי- הולכים יד ביד, קשובים לצרכים, עוזרים בהפגת המתחים ומבררים ביחד איתה תוך כדי הליכה מה מתאים יותר ומה מתאים פחות, כל זאת לצד העובדה שהגענו לכאן כדי ללוות אותה בדרך שקשורה ביציאה החוצה עם הילדים ולא בדרך "כללית", ועל כן אנחנו כמלווים נחפש את הדרך בצורה עדינה "למשוך" אותה אל היער, לדוגמא, באחד הגנים הגננת דאגה לומר לי "אני בין נובמבר למרץ לא יוצאת אז שלא יהיו לך ציפיות", תגובתי הייתה, "אוקי, אבל אני ממליץ אם את יכולה בחודשים האלה לא לסגור את הגולל על הימים הקרים אלא לבדוק אפשרות של יציאה אפילו לטיול של שעתיים ביום קר ואולי אף גשום כדי שתוכלי להתחיל להכיר את עצמך גם במצבים הללו, אחרת לא תוכלי לעבור את המחסום הזה גם בשנה הבאה…"
ומה עם תכנים?
כשאנחנו ניגשים לתהליך חשוב לנו להגיע פתוחים, לעתים מגיעה גננת שעולם התוכן שלה לא מגיע מהיער, היא לא מתעניינת במלאכות עתיקות או בדברים שכביכול "מדברים את השפה" של היער. הצד שלנו הוא לחזק אותה בכך שאין "צריכים", יש את הדרך האישית שלה, את החיפוש האישי שלה במפגש עם היער ובמה שהיא הייתה רוצה להביא לתוכו, גננת שמגיעה מעולמות התיאטרון, המחול או כל נושא אחר יכולה לעשות עבודה נפלאה עם הילדים במרחב של היער והילדים יצאו מכך נשכרים באלפי מונים מאשר אם תביא ליער דברים שלא נובעים מתוכה. על כן, במסגרת ההבנה הזו אנחנו נמצאים בתהליך איטי ואישי של בירור מה הם הדברים שנובעים מתוכה. מתוך התבוננות ושאילת השאלות הנכונות אנחנו יכולים לא פעם לגלות שהרבה מהגננות פועלות על "אוטומט"- מה שהן למדו במכללה או מה שהן ראו בסטאז' שעושים בכל חג הן ממשיכות לעשות ובדרך זו הן הופכות מנשות חינוך עצמאיות עם חשיבה עצמאית וייעוד אישי למפעילות שממשיכות להעביר את התוכן שמישהו אחר לימד אותן מבלי להבין עד הסוף מדוע הן עושות את זה.
בתהליך שלנו אנחנו מכוונים לכך שכל פעולה ביום, מהדרך שבה אנחנו ניגשים לשטוף ידיים, לשבת למפגש, פותחים פינה בגן או משוחחים עם הילדים בפתרון קונפליקט ינבע מתוך מקום שהגננת מחוברת ומבינה מדוע הם עושים את מה שהם עושים ולא פועלים על אוטומט.
ומה יוצא מכך?
בחישוב מהיר, גננת שנמצאת בתחילת דרכה ומקבלת את הכלי הזה של ניהול יום מיטיב ביער, תרצה באופן טבעי לגדול גם אל היום השני והשלישי וכן הלאה, אך מעבר לאמונה שהיא תתחיל לצאת עם הילדים ליותר ימים ביער, הפידבק שאנחנו מקבלים מגננות ומהורים השותפים לתהליכים הללו הם שחל שינוי מעניין, והגננת הופכת ממישהי שלא תמיד מבינה את או מה הגישה החינוכית שלה, אל אשת חינוך עם חזון ודרך שבה היא צועדת, ובה היא מובילה את הגן.
גננת זוכה לבוא במגע עם מאות רבות של ילדים במהלך שנותיה כגננת במשרד החינוך. כאשר הדרך החינוכית והחזון מתבהרים לה, אלו יכולים להיות מאות רבות של ילדים שיזכו לצאת החוצה מדי שבוע, יזכו להתחנך על ידי אשת חינוך מלאת השראה.